בלוג

ישנם 4 מודלים של SDLC

1) המפץ הגדול (Big Bang).

2) קודד ותקן (Code & Fix).

3) מפל מים (waterfall).

4) ספירלה (spiral).

—————————————————————————–

1) מודל המפץ הגדול

כח אדם + כסף+ אנרגיה = מערכת מושלמת או כישלון.

אין תיכנון, לוקחים 300 איש שיצרו תוכנה ומה שיוצא יוצא.

יתרונות:  מודל פשוט, סומכים על האינטלגנציה של האנשים.

דורש פחות תיכנון.

תהליך פיתוח פחות פורמלי.

חסרונות: אין שיטת בדיקה פורמלית.

קשה לבקר ולעקוב אחרי הפיתוח.

סיכון גבוהה מאוד.

מתאים לפרוייקטים קטנים שדורשים מהירות, במשרדי ביטחון. כמעט ולא משתמשים במודל של המפץ הגדול.

2) מודל קודד ותקן – Code & Fix, Build & Fix

הגישה: ספסיפיקציות (תאימות של המוצר אל מול הדרישות) לא פורמליות, מעגל לולאה של כתיבת תוכנה ושל תיקונים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.

בד"כ יש החלטה לסיים את הפיתוח.

יתרונות: מעט תיכנון , מעט תיעוד (דוקמטציה).

חסרונות:קשה מאוד לנהל את הבדיקות.

עדיף לעשות עם אדם מוכשר, ראש הצוות צריך לדעת שהאדם מוכשר מבזבז המון כסף ואין אפשרות לבדוק את המערכת והיא תהיה עם בעיות בהפעלתה.

לוקחים מתכנט ונותנים לו לתכנט עד שנגמר הזמן.

המשותף, אין את מסמכי האיפיון, התהליך לוקח 56-60%.

מתאים לפרוייקטים ללא תקציב, ואין להתייחס למגבלת זמן שמפילים את הפרוייקט על מתכנט אחד שיתחיל לפתור את הפרויקט.

3) מודל מפל המים – waterfall

הגישה: יש שלבים ברורים ומופרדים היטב, יישנו תהליך של ביקורת review (סקירה) אחרי כל שלב.

בהחלטה בודקים אם אפשר להתקדם לשלב הבא, או להישאר ולתקן את השלב הנוכחי.

יתרונות: קל לבצע בדיקה מכיוון שיש דרישות ברורות.

חסרונות: עלות תיקון באגים עלול להיות גבוהה מאוד, הלקוח רחוק מהתהליך עד שהוא מסתיים.

אין חזרה לשלב אחורנית, והמודל לא דינאמי.

גישת מפל המים מתאימה לפתוח מערכות מידע  מורכבות בעלות היקף גדול, התומכות בפעולות מובנות ומוגדרות היטב. למשל מערכת ניהול הזמנות בחברות תעופה. ניהול הפרויקט יכול להתרכז בהשלמת כל משימה באופן עצמאי בכל שלב ושלב, ולוחות זמנים יכולים להיקבע ולהישמר. הרעיון המרכזי הוא שפיתוח של מערכת מידע ותפעולה חייבים לעבור דרך תהליך שיטתי ולוגי, המורכב משלבים מוגדרים שאין לפסוח עליהם ושאת ביצועם אין לשנות.